שאלות ותשובות


כאשר מתבוננים בקערה צבעונית של משמשים כתומים יבשים, אננס צהוב וצימוקים בהירים וכהים, קשה לדמיין שמראה כזה עלול להיות מוקד לוויכוח. פירות יבשים מזוהים אצלנו עם מזון טבעי וטהור. הבעיה היא בדרך הארוכה שעוברים הפירות הטריים מרגע הקטיף עד לשלב שבו הם מוצגים כמיובשים.

היצרנים והסוחרים עושים מאמצים אדירים, פרסומיים ושיווקיים, כדי לשכנע אותנו שהפירות המיובשים טובים לפחות כמו הטריים. למה לפחות? כי המיובשים לעומת הטריים מצטיינים בחיי מדף ארוכים. המאמצים האלה אחראיים לכך (או אשמים בכך, תלוי בנקודת המבט) שרבים מאתנו משוכנעים שאכילת פירות יבשים היא שוות ערך לאכילת פירות טריים.

האמת היא שפירות יבשים טובים ממיני מזונות מעובדים מהירים, אבל בשום אופן אינם שווי ערך לפירות טריים. לכן, אפשר להמליץ עליהם כעל תחליף לחטיפים מעובדים, אבל לא כתחליף לפירות טריים. פירות מיובשים הם מקור מצוין לסיבים וגם למגוון של ויטמינים שמשתנה, כמובן, מפרי לפרי. אלא שגם כאן יש מקום להסתייגות מפני שחלק מתהליכי הייבוש פוגמים בחלק מהוויטמינים, ואף הורסים אותם. הדוגמה המתבקשת היא ויטמין סי שנהרס במהלך החימום.

 

בעיה נוספת שנוצרת במהלך הייבוש היא שבהיעדר מים כל המרכיבים, לרבות סוכר, נהפכים למרוכזים יותר. לכן, ב-100 גרם ענבים יש הרבה פחות סוכר מאשר ב-100 גרם צימוקים. זאת ועוד: המים בפירות הטריים יוצרים תחושת מלאות וסיפוק שאינה מושגת באכילת כמות זהה של פירות מיובשים. בשלוש מלים: אפשר, אבל במתינות.

*



שאלות לרחל טלשיר

קוראים יקרים

לא לכל שאלה תשובה ולא לי כל הפתרונים.
אשתדל לענות כמיטב יכולתי במסגרת מדורי המתפרסם בכל יום חמישי במוסף "גלריה" בעיתון הארץ.
יש שכבר קבלו התייחסות בטורים שכתבתי בעבר ומופיעים במדור מאמרים באתר זה.
תודה וסליחה מראש לאלה שלא אצליח לעזור להם או לענות לשאלותיהם,
רחל טלשיר



לשאלות נוספות לרחל טלשיר נא שלחו את הטופס הבא: